פסק-דין בתיק תא"מ 5441-11-11

בפניי תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת "פח" שאירעה ביום 9/9/06 בסמוך לשעה 14:20, כאשר התובע נסע בכביש ברכבו, בנסיעה פרטית כאשר אותו הרכב משמש אותו כמונית לצורכי פרנסתו. 

אין מחלוקת שהנתבע 1 יצא משטח של מחסנים שבין שני מבנים, והתפרץ לכביש מבלי ליתן לתובע את זכות הקדימה והחלק הקדמי של רכב הנתבע 1 פגע בעוצמה בחלק הקדמי-שמאלי של רכב התובע.

אין מחלוקת שהנתבע 1 הועמד לדין בתיק תעבורה 35154/07. אין גם מחלוקת שהנאשם 1 הודה והורשע במסגרת אותו הליך בעבירות של אי מתן זכות קדימה ביציאה מחנייה, נהיגה בחוסר זהירות וגרימת נזק וחבלה, וביום 30/12/07 נגזר דינו.

התובע קיבל פיצוי מאת המבטחת שלו בסך 25,525 ש"ח ביום 14/3/07, אולם לטענתו, פיצוי זה לא כיסה את כל נזקיו, על כן הוא פנה לנתבעת ודרש ממנה לשלם לידיו את יתרת נזקיו. אין מחלוקת שביום 30/7/07, הנתבעת 2 שילמה לתובע פיצוי נוסף, בסך 5,386 ש"ח, כשהתובע ויתר על טענותיו ליתרת הסכום, והנתבעת 2 ציינה את פירוט הסכום הנ"ל ששולם, כסכום שאינו שנוי במחלוקת.  

בתביעה זו עתר התובע לתשלום נוסף בסך 17,476 ש"ח כמפורט בסעיף 10 לכתב תביעתו.

לאחר הגשת כתב התביעה, הצדדים ניהלו משא ומתן והנתבעת 2 שילמה לידי התובע ביום 3/1/12 סך נוסף של 8,841 ש"ח (אשר לגביו לא הוגש פירוט מטעם הנתבעת 2).      

התובע לא הסתפק בסכום נוסף זה לסיום המחלוקת, ועמד על המשך ניהול ההליכים. על כן הוגש כתב הגנה, והתיק נקבע לדיון.

בקדם המשפט שהתקיים ביום 3/12/12 הסכימו הצדדים להשמעת טענותיהם, כשלאחר שמיעת העדויות והסיכומים, בית המשפט ייתן פסק דין על בסיס כל החומר שבתיק שבפניו.

הנתבעת ממשיכה להסתייג מחלק מהסכומים שהתובע עותר להם, לרבות הפיצוי הנטען אודות גובה אובדן ההכנסה, שיעור ירידת הערך הנטען וגובה שכר טרחת השמאי. כן, הנתבעת טענה כי יש להטיל על התובע אשם תורם.

לאחר שהנהגים העידו בפניי, נחה דעתי שאין להטיל על התובע במקרה דנן אשם תורם. הנני סבורה שהרכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 יצא מבין המבנים ופרץ לכביש באופן שלא אפשר לתובע תמרון רב על מנת למנוע את התאונה. התובע העיד כי הוא ניסה להטות את רכבו ימינה על מנת "לברוח", אולם הנתבע 1 לא קלט אותו והמשיך בנסיעתו לתוך שטח הכביש. הנתבע 1 חסם את כיוון רכב התובע, עד שנוצר המפגש בין הרכבים, אשר גרם לנזקים.

לעניין יתרת הסכום שנתבע בגין הנזק, דרכי חישוב הנתבע אינם מקבלים עלי. בתי המשפט אינם נוהגים לערוך חישובים עצמאיים, על פי כל תאריך ותאריך ועל פי קוצו של יוד בגין כל הוצאה והפסד נטען. נפסק לא אחת כי הנושא של שערוך  חוב לצורך הטלת חיוב (כולל נושאי הוספת ריבית והפרשי הצמדה) נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.

בעדותו טען התובע, כי הוא פנה קודם לנתבעת 2 אשר דחתה את פניותיו, אולם נושא זה לא נטען בכתב התביעה, ולא הוגשו כל מסמכים המעידים על כך. כן ככל שהתובע עותר לפיצוי בגין טענה זו, הרי שמדובר בשינוי חזית.

אין מחלוקת שהתובע פנה לחברת הביטוח מטעמו ודרש את נזקיו הנטענים. כחצי שנה לאחר התאונה הוא קיבל תשלום מהמבטחת שלו. פירוט הנזק שהוכר ומה שנוכה, מופיע ב-ת/1. על פי מסמך זה, המבטחת הכירה בנזקים לרכב בסך 30,810 ש"ח (בניכוי עבודות וחלפים שלדעת שמאי המבטחת לא היו קשורים לאירוע). לא מצאתי שיש להסתייג מקביעה זו, לאחר עיון בחוות דעת שמאי התובע, כולל פירוט התיקונים השונים, אשר לגבי חלקם לא שוכנעתי כי הינם בעקבות תאונה זו. בנושא זה אציין, כפי שצוין בחוות דעת שמאי התובע, כי המדובר במונית אשר כבר הספיקה לצבור כ-265,000 ק"מ של נסיעה. בנוסף, קביעת שמאי המבטחת של התובע אודות עבודות וחלפים שלא קשורים בתאונה, הינה סבירה, והתובע לא השיג על כך בפני המבטחת שלו. המבטחת שילמה פיצוי על גרירה אחת (300 ש"ח), וכן הסכימה לפצות בסך 500 ש"ח (בלבד), עבור שכר טרחת השמאי. הניכויים עמדו על סך של 6,085 ש"ח בגין כינון והשתתפות עצמית.

הפנייה הראשונה בכתב של ב"כ התובע לנתבעת 2, שצורפה לכתב התביעה, הינה מיום 1/7/07, בה התובע פירט את דרישותיו ואת ההפרשים המבוקשים. הדרישה הומצאה בערכים נומינליים.

בתוך כחודש, הנתבעת 2 הסכימה לשלם לידי התובע את הפסדיו בגין ההשתתפות העצמית וכינון, בגין גרירה, והסכימה להכיר חלקית בהפסד ימי עבודה. מסכום זה היא ניכתה 30%, בגין טענתה לאשם תורם (שנדחתה כאמור דלעיל). סכומים אלה שולמו בפועל לאחר חילופי מכתבים בנדון, כולל בקשת התובע לשינוי זהות המוטב על השיק וכדו'.

סך הפיצוי שהנתבעת 2 לא הכירה בו מתוך מכתב הדרישה מיום 1/7/07, עומד על סך 9,966 ש"ח נכון ליום 12/8/07 (היום שבו הנתבעת הודיע על עמדתה באשר לדרישה ולסכום שהינה מוכנה לשלם).

נערוך עתה סיכום ביניים:

עד למועד זה התובע קיבל פיצוי מלא בגין הנזקים שיש להכיר בהם בגין תיקון הרכב וכן בגין הוצאות הגרירה. הוא קיבל השתתפות חלקית בשכר טרחת השמאי, השתתפות חלקית בהפסד ימי עבודה, וכן החזר הנזק העקיף (כינון והשתתפות עצמית), בניכוי סכומים, כפי שפירטתי.

לאחר ביצוע התשלומים הנ"ל, הסכומים שנותרו במחלוקת, שעלי להכריע לגביהם הינם כדלקמן: